<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא בר אמי</h1>
<h2>דף יז:</h2>
רב חייא בר אמי בימי רב נחמן היה כדאיתא בפ' אחרון דע"ז [ס"ב ע"ב] יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר' חייא בר אמי גבייהו וקמיבעיא להו שכרו לשבור ביין נסך מהו אמר להו רב נחמן ישבר ותבא עליו ברכה. ובכתובות פ' נערה שנתפתתה בגמרא לא כתב לה בנין דכרין [נ"ג ע"א], יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר' חייא בר אמי גבייהו ואפילו הכי היה תלמידו של עולא כדאיתא בכמה דוכתי [שבת ע"ט ע"א, גיטין כ"ב ע"א] א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא שלש עורות הן מצה וכו' ובפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ז ע"א] מאי אייל קמצא, רב חייא משמיה דעולא אמר סוסבילי ובפ"א דשבת בשלהי הל' י"ח דברים ואידך א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא אף מי שהחשיך בדרך בו ביום גזרו. בפ"א דברכות [ח' ע"א] אמ' רב חייא בר אמי הל' משמ' דעולא.
<h2>דף עט.</h2>
רב חייא בר אמי בימי רב נחמן היה כדאיתא בפ' אחרון דע"ז [ס"ב ע"ב] יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר' חייא בר אמי גבייהו וקמיבעיא להו שכרו לשבור ביין נסך מהו אמר להו רב נחמן ישבר ותבא עליו ברכה. ובכתובות פ' נערה שנתפתתה בגמרא לא כתב לה בנין דכרין [נ"ג ע"א], יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר' חייא בר אמי גבייהו ואפילו הכי היה תלמידו של עולא כדאיתא בכמה דוכתי [שבת ע"ט ע"א, גיטין כ"ב ע"א] א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא שלש עורות הן מצה וכו' ובפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ז ע"א] מאי אייל קמצא, רב חייא משמיה דעולא אמר סוסבילי ובפ"א דשבת בשלהי הל' י"ח דברים [שבת י"ז ע"ב] ואידך א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא אף מי שהחשיך בדרך בו ביום גזרו. בפ"א דברכות [ח' ע"א] אמ' רב חייא בר אמי הל' משמ' דעולא.
<h2>דף קנג.</h2>
גר' בפ' מי שהחשיך בדרך בגמר' מאי טעמא שרו רבנן למיתן כיסו לנכרי, ופירש"י והלא שלוחו הוא לישאנו בשבת והגזירה שגזרו שיתננו לנכרי לפי שגזרו על האדם שלא יוליכנו פחות פחות מארבע, כדמסיק התם כשאין עמו לא נכרי ולא חמור ולא חרש שוטה וקטן שלא רצו חכמים לגלותה משום כבוד השם הסתר דבר שלא יוליכנו ד' אמות, הילכך כי איכא הני בהדי טפי עדיף דליתיב לה אע"ג דחרש שוטה וקטן מייתי לכיסו חוץ לד' אמות דהא דומיא דנכרי קת' כדמסיק התם ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור חמור וחש"ו אחמור מנח ליה אחש"ו לא מנח ליה מאי טעמא הני אדם והאי לאו אדם וכו' עד איבע' להו חרש וקטן מאי לחרש יהיב ליה דקטן אתי לכלל דעת או דילמא לקטן יהיב ליה דחרש אתי ליחלופי בגדול איכא דאמרי לחרש יהיב ליה ואיכא דאמרי לקטן יהיב. וקשה לי מאי האי דקאמר מאי טעמא שרי רבנן למיתן לנכרי, אטו שליחות נכרי עדיף ממוליכו פחות פחות מד' אמות דהתירו משום דכבוד מלכי' חקור דבר כפרש"י שחקרו לכבוד האדם להציל ממונו לפי שאין מעמיד עצמו על ממונו והלא לגוי אין שליחות(ו) ומה איסור תלוי במסירתו לידו, בשלמא בעלמא שלא במקום הפסד שאמרו [שבת י"ח ע"ב] לא ימכור אדם חפציו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילוינו ולא יתן לו במתנה וכו' אלא כדי שיצא מפתח ביתו הא בשבת אסור משום דבכולהו נראה כשלוחו כפירש"י [שם] אלא הכי מאי קמיבעיא ליה השתא על חמור דשביתתו מן התורה התירו על ידי טורח גדול שקרוב למחמר בנכרי מיבעי'. ותו קטן וחרש דמסקינין [ע"ב] דמותר לתת להן כיסו כיון דלאו אדעתה דידהו אזלו שהרי (אינו) [אינם] בני שמירה אלא על פיו שבעל הכיס לא יזוז מהן אלא באשר ילך מוליכו והיכי שרי והתניא [יבמות קי"ד ע"א] לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים ולא מיבע' למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו דהכא נמי מצווה אלא אפילו למ"ד אין מצווין להפרישו ומוקי לקרא דלא ליספי ליה בידים הכא כיון שמסר להן הרי ספי להו בידים ואין לומר כיון שבשעת מסירת הכיס אין החילול נעשה ואינה מלאכה אלא עד שעה שעומדין דהשתא הוה גמר מלאכה משום הנחה ועקירה אטו מי גרע מבהמה דהא בהמה אסקינין [קנ"ג ע"ב] כשהיא מהלכת מניחו עליה כשהיא עומדת נוטלה הימנה, וכי בקטן וחרש יש לנו לומר שכך יעשה, דוחק גדול לומר כך, ואין לומר בהמה אדם מצווה על שביתתה אבל קטן אין מצווין על שביתתו דודאי קטן העושה על דעת עצמו כגון אם בא לכבות [קכ"א ע"א] שלא על דעת אביו כיון שלדעת עצמו עושה אם אין ב"ד מצווין להפרישו הרי אין מצווין אבל העושה על דעת אביו וה"ה על דעת גדול אחר כגון זו שאם בא לכבות על דעת אוהבו הכל אסור דלא דברו באביו אלא בהווה והכא נמי כיס זה פשיטא שמוליכו על דעת גדול ומי שהחשיך בדרך ונותן כיסו לחרש או לקטן לא פליג בין אביו לגדול אחר וכ"ש למ"ד דמצווין להפרישו מן התורה היאך התירו כאן מה בין זה לדליקה. וגרסי' נמי במכילתא [פ' יתרו] לא תעש' כל מלאכה אתה ובנך ובתך אין צריך לומר בן ובת הגדולין שהרי הן מצווין על ידי עצמן אלא להזהיר על הקטנים. ובירושלמי דכל כתבי הקודש [שבת פט"ז ה"ז] אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליהן [כאן הכת"י קרוע וחסר הרבה].
